בחיים האמיתיים, שיטות הייצור של הטונר מתחלקות לשני סוגים: שיטת שחיקה פיזית ושיטת פילמור כימית.

ביניהן, תעשיית עיבוד הטונר משתמשת במספר רב של שיטות ריסוק, שיכולות לייצר טונרים המתאימים להעתקה אלקטרוסטטית יבשה: כולל טונר דו רכיבי וטונר חד רכיבי (כולל מגנטי ולא מגנטי). שיטה זו דורשת תערובת גסה של שרפים מוצקים, חומרים מגנטיים, פיגמנטים, חומרי בקרת מטען, שעוות וכו', חימום להמסת השרף, ובמקביל פיזור שווה של הרכיבים שאינם נמסים לתוך השרף. לאחר קירור והתמצקות, הוא נמחץ ומסווג.

עם התפתחות המדפסות הדרישות לטונר הולכות וגדלות וייצור הטונר מתעדן יותר. שיטת פילמור כימית היא טכנולוגיית טונר עדין, כבר בשנת 1972, המקרה הראשון של טונר פילמור מיוחד לי הופיע עד היום, הטכנולוגיה הפכה יותר ויותר בוגרת.

הוא יכול לייצר טונר עם טמפרטורת התכה נמוכה יותר, שיכול לעמוד בדרישות הטכנולוגיה המודרנית לחיסכון באנרגיה והגנה על הסביבה. על ידי התאמת מינון חומר הפיזור, מהירות ערבוב, זמן פילמור וריכוז התמיסה, גודל החלקיקים של חלקיקי הטונר נשלט כדי להשיג את ההשפעה של הרכב אחיד, צבע טוב ושקיפות גבוהה. לטונר המיוצר בשיטת הפילמור יש צורת חלקיקים טובה, גודל חלקיקים עדין יותר, פיזור גודל חלקיקים צר ונזילות טובה. זה יכול לעמוד בדרישות של טכנולוגיית הדפסה מודרנית כגון מהירות גבוהה, רזולוציה גבוהה וצבע.